התוצאה:
העין אינה מצליחה להיפתח בצורה מלאה ונראית עצומה חלקית (כפי שנראית עין אצל אדם עייף). גם דרגה קלה של צניחת עפעף מביאה למראה כללי של עין עייפה, קטנה, ומבוגרת – הפרעה קוסמטית המפריעה לאנשים רבים. אולם ההפרעה הקוסמטית אינה הבעיה היחידה. חמור מכך הוא מהמאמץ הנדרש על מנת להשאיר את העין פתוחה. מאמץ זה מתבטא בצורות שונות: תחושת עייפות בעיניים, התעייפות בזמן קריאה וחוסר יכולת לקרוא בצורה רצופה, הירדמות בזמן הסתכלות בטלוויזיה, עייפות בנהיגה ועוד.
המאמץ להתגבר על צניחת העפעפיים בעזרת הרמת שריר הגבה ושרירי המצח גורם להופעת קמטים באזור המצח וכאבי ראש באזור המצח. חשוב לציין כי לא תמיד יש התאמה מלאה בין דרגת התלונות לדרגת הצניחה. יש אנשים עם צניחה קלה ותלונות קשות ובאופן מפתיע גם היפך.
הסיבה לצניחת עפעפיים
צניחת עפעפיים יכולה להתפתח על רקע סיבות שונות ובגילאים שונים והיא אף עשויה להיות מולדת
הסיבה השכיחה ביותר לצניחה קשורה לגיל, כחלק מתהליך ההזדקנות. היא מתרחשת על רקע מתיחה והתארכות של הגיד המחבר את השריר לעפעף (שריר הלבטור). התארכות הגיד מחלישה את משיכת השריר על העפעף וגורמת לו לצנוח.
צניחת עפעפיים יכולה גם להיגרם ע"י גורמים שונים שאינם קשורים לגיל, בהם מחלות נוירולוגיות שונות, הרכבה ממושכת של עדשות מגע, דלקות כרוניות בחלק הפנימי של העפעף, מחלות וגידולי ארובה מסוגים שונים וסיבות נוספות שאותן יש לשלול לפני ששוקלים ניתוח כלשהו.
רופא מנוסה העוסק בתחום הפלסטיקה של העין ידע לסנן על פי בדיקה ועל סמך סיפור המחלה, את המטופלים שבהם הסיבה לצניחת העפעפיים הינה על רקע הגיל (הרוב), מול המטופלים בהם קיימת סבירות להמצאות מחלה נוירולוגית (מיעוט המקרים). במידה ונמצא חשד למחלה נוירולוגית הרופא בוודאי יעמיק את הבירור ע"י בדיקות מעבדה שונות ורק רק לאחר שבוררה הסיבה לצניחת העפעף ניתן להתקדם לשלב ניתוח העפעפיים.
מחלות נוירולוגיות שעשיות לגרום לפטוזיס:
מיאסטניה גרביס: במחלה זו הגוף מייצר נוגדנים כנגד עצמו (מחלה אוטואימונית) ואלו פוגעים בפעילות השרירים. מיאסטניה גרביס יכולה לפגוע בשרירים רבים בגוף ובשרירי העיניים והעפעפיים. צניחת עפעפיים יכולה להיות הביטוי הראשון למחלה זו, באבחון נכון ניתן לאתר מאפייני מחלה זו ולטפל בה בהתאם ע"י תרופות או ע"י ניתוח.
שיתוק חלקי של העצב הקרניאלי השלישי (אוקולומוטור): זהו העצב המפעיל את שריר הלבטור, שהוא השריר העיקרי המרים את העפעף. במקרה כזה הפתרון הכירורגי אינו מתאים אלא יש לאתר את הגורם לשיתוק העצב ולטפל בו.
פגיעה בעצב הסימפטטי בעין (הורנר) המפעיל את השריר המשני המרים את העפעף (שריר המולר), גם במקרה כזה יש ראשית לאתר את הסיבה להפרעה ולטפל בה.
ניתוח תיקון צניחת עפעפיים (הרמת עפעפיים עליונים עם חיזוק השריר – פטוזיס)
ניתוח הרמת עפעפיים במצב של פטוזיס חייב לכלול את חיזוק השרירים המרימים את העפעפיים. חיזוק השרירים מחזיר את העיניים לגודלן המקורי, נותן מראה צעיר יותר וגם משפר את העייפות ואת שדה הראיה.
אם קיימים בנוסף גם עודפים של עור (צניחת עפעפיים מדומה), ניתן לשלב את הסרתם ביחד עם הניתוח לחיזוק שרירי העפעפיים. אולם חשוב להדגיש כי כאשר קיים מרכיב של חולשת שרירים, אסור להסתפק רק בהסרת עודפי העור אחרת הניתוח יכשל. הסתפקות בהסרת עודפי עור בלבד הוא ניתוח שמתאים לצניחת עפעפיים מדומה ולא לניתוח צניחת עפעפיים אמתית.
את חיזוק השרירים ניתן לבצע בשיטה המסורתית המבוצעת דרך העור, או בשיטות כירורגיות מתקדמות ללא צלקת, המבוצעת דרך חתך פנימי בעפעף. השיטה הפנימית ללא צלקת היא השיטה המועדפת אך היא אינה מתאימה לכל חולה. בבדיקה במרפאה ניתן לחזות מראש האם שיטה זו תהיה יעילה במטופל ספציפי.
ניתוח לחיזוק שריר העפעף בגישה דרך העור (הגישה המסורתית)
הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית בתוספת טשטוש לווריד הניתן בשלבים שונים בניתוח.
בניתוח מבוצע חתך עורי המסווה בתוך קפל העפעף שעובר גם דרך סיבי שריר האורביקולריס (השריר שסוגר את העפעף). מגלים את מחיצת הארובה ופותחים אותה. מסיטים את השומן הארובתי ומתחתיו מתגלה שריר הלבטור (השריר העיקרי המרים את העפעף), והגיד המחבר לעפעף. בדרך כלל הגיד התארך ונמתח או ממש ניתק מחיבורו לעפעף.
בשלב הבא מעבירים תפרים המחברים מחדש את גיד הלבטור לעפעף. התפרים מקצרים את הגיד או יוצרים בו קיפול. באופן מעשי התוצאה היא קיצור מכני של השריר והגדלה בכח משיכתו על העפעף הגורמת להרמת העפעף.
מידת פתיחת העפעף נקבעת בזמן הניתוח ע"י הושבת המנותח ובדיקת פתיחת העין במצב ישיבה. בהתאם לבדיקה זו המנתח מהדק או מרפה את התפרים על מנת לקבל את הגובה הרצוי.
השכבות השונות והעור נתפרות בתפרים עדינים המתחבאים בקפל העפעף. ניתן לשלב ניתוח זה עם ניתוח להסרת עודפי עור או שומן במידת הצורך.
ניתוח הרמת עפעף ללא חתך עורי (מולרקטומיה)
שיטה זו אותה אני מיישם כבר באופן רוטיני החל שנת 2001 אינה מותירה צלקת חיצונית כלל. הניתוח מבוצע מהחלק הפנימי של העפעף ע"י קיצור שרירי המולר – השריר הפנימי יותר המשתתף בהרמת העפעף.
יתרונה העיקרי של השיטה בהתאוששות המהירה ומיעוט הבצקת ושטפי הדם ובהיעדר חתך עורי. התוצאה בשיטה זו גם מדויקת יותר ומחזיקה מעמד שנים רבות יותר. יתרון נוסף בשיטה זו היא שלא צריך שיתוף פעולה בזמן הניתוח מצד המטופל. אולם השיטה אינה מתאימה לכל המנותחים.
אם בנוסף לחיזוק השריר יש צורך גם להסיר עודפי עור יהיה צורך בכל מקרה לבצע חתך עורי לשם הסרת העור.
למידע על ניתוחי עפעפיים תחתונים לחץ כאן
